גויאבה לבנה
Psidium guajava
חפש את העץ – דף איסוף נתונים על העצים
שם המגדיר: רועי שצקי
שם עברי: גויאבה לבנה
שם לועזי (לטיני): Psidium guajava
מיקום העץ ברגבים: גן משחקים גנים ועוד.
משפחה: הדסיים
מוצא: דרום אמריקה
אופן ריבוי (חד/דו-ביתי, דו-מיני , רבייה וגטטיבית):
חד-ביתי, דו מיני, כלומר על כל פרח בעץ קיימים אברי מין זכריים (אבקנים) ונקביים (עמוד עלי ושחלות).
מאפיינים:
הגויאבה הינה עץ בינוני המגיע לגובה של 4-6 מטר. הגויאבה הגיעה לארץ ישראל בראשית המאה העשרים, והתחבבה מאוד על חלק מהצרכנים, בעיקר הערבים, שהכירו את הפרי ממצרים. במשק היהודי ניטעה הגויאבה בכמויות קטנות, והפריצה של הענף באה לאחר מלחמת ששת הימים. עד אז הייתה הגויאבה בעיקר עץ נוי בחצרות וגינות פרטיות.
במהלך שנות ה-40 וה-50 פיתח האגרונום אפרים בן-דב (קושילביץ') זן גויאבות המותאם לתנאי האקלים הישראלים, וקרא לו זן בן-דב על שמו. היום נטועים בארץ כמה אלפי דונמים, רובם ככולם מהזן המקומי בן-דב, זן לבן וגדול. בירור הגויאבה אמנם נפסק, אך עדיין יש ביקוש לזנים חדשים וטובים, שאפשר שהם נמצאים כזריעים בחצרות. הפרי המצוי בשווקים הוא מהזן "בן-דב" בלבד.
שימושים ופולקלור:
פרי הגויאבה שופע בויטמין C, אף יותר מפירות הדר. בנוסף יש בו ויטמין A, סידן, ברזל וזרחן. הגויאבה הינה מקור טוב לפקטין.
תה מהגזע או מהעלים משמש תרופה לשלשול.
העלים משמשים להכנת תמציות המשמשות לטיפול בפצעים, כיבים ושגרון. לעיסתם מקלה על כאבי שיניים.
בדרך כלל, נאכלות הגויאבות בשלמותן או מעורבבות במגוון קינוחים. באסיה נטבלות הגויאבות במלח ואבקת שזיפים, או משמשות בתה. גויאבות מבושלות משמשות גם בהכנת ריבות, מרמלדות, ממתקים ומיצים.
מידע מעניין נוסף שקשור לרגבים (מי נטע? , באיזו שנה? , לזכר מישהו? וכו...):
ננטעו ע"י ילדי כיתת צלף, כאשר עלו לכיתה א' בשנת 1988
